די-די-טי

**די-די-טי**
	מולקולת DDT
שם סיסטמטי	1,1,1Trichloro-2,2-bis(4-chlorophenyl)ethan
כתיב כימי	C₁₄H₉Cl₅
מסה מולרית	354.48 גרם/מול
מספר CAS	50-29-3
צפיפות	0.99±0.01 גרם/סמ"ק
טמפרטורת היתוך	108.5 °C ; 381.65 K
NFPA 704	2 ‏ 2 0
הערה כללית	מתפרק ב 260°C

DDT (או D.D.T, קיצור של: Dichloro-Diphenyl-Trichloro-ethane, בתעתיק לעברית: די-די-טי, או ד.ד.ט, קיצור של: דיכלורו-דיפניל-טריכלורו-אתאן), הוא חומר להדברת מזיקים ממשפחת האורגנוכלורינים (Organochlorine), שהנוסחה הכימית שלו היא ${\ce {(ClC6H4)2CH(CCl3)}}$ . חומר זה נמכר גם תחת שמות מסחריים רבים אחרים.

פעולה ותכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-די-די-טי אינו נמצא בטבע בצורה טבעית, הוא חומר אורגני קריסטלי, נטול צבע, בעל מסיסות נמוכה במים ובעל מסיסות רגילה בממיסים ייעודיים. הדי-די-טי רעיל מאוד למגוון רחב של חרקים. עם זאת, ישנם סוגים של חרקים שהוא אינו יעיל נגדם, כמו אחד ממיני היתושים המעבירים את קדחת מערב הנילוס^[1].

הדי-די-טי הוא רעל מתון, עם מינון סמי-לתלי לחולדות של 113 מ"ג לק"ג של משקל גוף^[2].

ראשית השימוש בדי-די-טי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינתזה ראשונה של החומר נעשתה בשנת 1874 על ידי אוטמר זיידלר (Othmar Zeidler)^[3], אך על תכונותיו כמדביר חרקים עמד הכימאי השווייצרי פאול הרמן מילר רק בשנת 1939, על תגליתו נאמר שתציל את העולם מרעב, תמנע מזיקים, תקטול חרקים ותפתור בעיה של מחלות זיהומיות קשות. על תגלית זו קיבל מילר את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1948.

די-די-טי היה בשימוש נרחב של לוחמי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, כאמצעי למלחמה בטיפוס ובמלריה. ערים שלמות באיטליה רוססו בדי-די-טי, כדרך למלחמה במחלת טיפוס שמופצת על ידי כינים. משנת 1945 נעשה שימוש בדי-די-טי בחקלאות. הדי-די-טי נחשב אז לבטוח לגמרי לבני אדם והחסרון העיקרי שלו נחשב היכולת שלו לפגוע בחרקים רצויים לבני האדם כמו דבורים^[4]. בשנת 1948 פתח ארגון הבריאות העולמי במתקפה על המלריה ברחבי העולם באמצעות הדי-די-טי. ההוראות היו להתיז די-די-טי על הקירות של הבתים כדי שכל יתוש שיתיישב על הקיר ימות^[5].

עם השנים נעשה שימוש במינון גדל והולך, משום שהחרקים החלו לגלות עמידות לחומר.

רישום הדברה ב-DDT על קיר ב-BOSA (סרדיניה)

הפופולריות של החומר, אשר הפכה אותו לכה מבוקש בחקלאות המתועשת, כמו גם במשקי הבית, הייתה שילוב של מספר גורמים. הוא חזק מאוד, זמין, זול, יש לו טווח פעולה רחב וממושך ובעיקר נחשב כבטוח לשימוש. עובדות אלה שנתמכו על ידי היצרנים בגיבוי משרדי בריאות ברחבי העולם, הפכו אותו לחומר ההדברה הנפוץ ביותר.

השגות על בטיחות החומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הזמן החלו מדענים לגלות חששות בקשר לנזקים אפשריים מהחומר הנפוץ כל כך, הביולוגים קלרנס קוטם (Clarence Cottam) ואלמר היגינס (Elmer Higgins) פרסמו בשנת 1946, שנתיים לפני הענקת פרס נובל למילר, מאמרים המדגישים את ההשפעות המסוכנות שיש לו על חייהם ועל בריאותם של יונקים, דגים, בעלי כנף ובני אדם.

תפוצתו הנרחבת של החומר נעצרה בעיקר בעקבות עבודתה של הביולוגית והאקולוגית האמריקאית רייצ'ל קרסון, וספרה "האביב הדומם" שפורסם בשנת 1962. קרסון הצביעה על העובדה שהחומר פוגע בציפורי טרף ובהן הסמל האמריקאי, העיטם לבן-הראש האמריקאי שממדי ההתרבות שלו צנחו באופן מדאיג. הסיבה המרכזית לכך, טענה קרסון, הייתה נעוצה בכך שהדי-די-טי הביא לירידה בעובי קליפת הביצים, שלא יכלו לשאת עוד את משקל ההורים כאשר אלו דגרו עליהן. טיעון זה נדחה על ידי חוקרים^[6].

עם הזמן, הצליחו המדענים המתנגדים לשימוש בחומר להשפיע על ממשלות שונות להוציא את השימוש בו אל מחוץ לחוק. תרמו לכך טענות שהחשיפה לחומר גרמה, אחרי שלושים שנות שימוש בו, לעליה בתחלואה במחלות שונות אצל בני אדם, ובעיקר בסרטן הקיבה. נטען גם כי החומר נכנס לשרשרת המזון וגרם לסכנת הכחדה של בעלי חיים רבים.

בשנת 1972 הוצא החומר אל מחוץ לחוק בארצות הברית, דבר שגרם לסחף בארצות נוספות, עד אשר יצא משימוש בכל ארצות העולם המערבי. בארצות המתפתחות, לעומת זאת, במיוחד באזורים הטרופיים, נשאר החומר בשימוש לשם מניעת מלריה. נכון ל-2004 משתמשים בו בהודו להדברת מזיקים בגידולי קשיו ובוטנים.

בניגוד לאמור לעיל יש טענות, למשל של פרופסור אהרון וילדבסקי^[7] שהייתה הפרזה בהגדרת הסכנה מהחומר.

ב-15 בספטמבר 2006 פרסם ארגון הבריאות העולמי הודעה בה הוא חוזר בו מההגבלה על החומר, שיצאה לפני כמעט 30 שנה, וממליץ לעשות שימוש נרחב בדי-די-טי בריסוס בחללים סגורים למניעת מחלת המלריה. הארגון אף טוען שבשימוש נכון, החומר אינו גורם נזק לאנשים ולסביבה^[8].

טיעון על הסכנות שבדי-די-טי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי טענות שוללי הדי-די-טי, החומר, כמו גם תוצרי הפירוק שלו, הדי-די-די ודי-די-אי, רעילים מאוד לאדם כמו לכל חי. החומרים האלה מוכרים כיום על ידי מרבית משרדי הבריאות במדינות העולם, כולל משרד הבריאות בישראל, כקרצינוגניים, כלומר גורמים למחלות סרטן. ארגון הבריאות העולמי מסווג את החומר בקטגוריית 2B שפירושה "אפשרות קרצינוגנית לבני אדם", כלומר סכנה לגידולים סרטניים^[9].

מלבד זאת הם גורמים לפגיעה במערכת העצבים, במערכת הרבייה ובמערכות נוספות. נקבע שכמות של יותר מחלק אחד ממיליארד של די-די-טי לליטר מים היא מסוכנת. על שום מסיסות הדי-די-טי ותוצרי הפירוק שלו בשומנים, הם מצטברים בגוף החי ובמיוחד ברקמות השומן, כך שלבעלי חיים העומדים בראש שרשרת המזון וניזונים מבשר בעלי חיים, נגרמת פגיעה הולכת ומצטברת בבריאותם.

הדי-די-טי מצוי עדיין במזוננו, למרות הפסקת השימוש בו, עקב זמן מחצית החיים של הדי-די-טי, הארוך יחסית, וכן עקב ייבוא של מוצרי מזון מארצות מתפתחות שבהן לא הופסק השימוש בו.

די-די-טי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1945 הזמינה מחלקת הבריאות של ממשלת המנדט טון וחצי של די-די-טי לצורך המאבק במלריה^[10] ובטיפוס^[4]. באמצע שנת 1946, במענה לתלונות על מכירת די-די-טי מזויף ומדולל^[11], מחלקת הבריאות הבטיחה לפקח על איכות החומר הנמכר^[12]. בעיתונות דווח על מקרים של אנשים שנפגעו משתיית די-די-טי^[13].

הבריטים נהגו לרסס את המעפילים שהגיעו לחופי הארץ בדי-די-טי, טרם שליחתם למחנות המעפילים בקפריסין^[14] או בעת כניסתם למחנה המעפילים בעתלית.

לאחר הקמת המדינה, היה הדי-די-טי בשימוש נרחב בצה"ל^[15]. די-די-טי נתקבל במשלוחי חירום רפואיים שנשלחו על ידי יהודי ארצות הברית לישראל^[16]. בעת קליטת העלייה ההמונית בראשית ימי המדינה, נהגו לרסס את כל העולים החדשים בדי-די-טי, במטרה להשמיד טפילים. פעולה זו נתפסה כמשפילה בעיני חלק מהעולים. הדי-די-טי היה גם אמצעי עיקרי לריסוס מקורות מים נגד יתושים^[17].

בשנת 1954 הוחל בייצור די-די-טי בישראל על ידי מכתשים מפעלים כימיים^[18].

עד שנות ה-60 של המאה ה-20 בבתים רבים בישראל היה מזלף או מרסס די-די-טי, שהיו משתמשים בו כדי לרסס את הבית וקירותיו כנגד יתושים וחרקים אחרים. בשנת 1964 הפסיקה מכתשים לייצר די-די-טי ועברה לייצור תיונקס^[19]. בשנות ה-70 נאסר השימוש בדי-די-טי להדברה בצמחי מאכל והותר רק בכותנה^[20].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדברת מזיקים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ קדחת הנילוס המערבי, הַבֹּקֶר, 17 בספטמבר 1953
^ http://www.who.int/ipcs/publications/pesticides_hazard_rev_3.pdf
^ Verbindungen von Chloral mit Brom- und Chlorbenzol, Othmar Zeidler, Berichte der deutschen chemischen Gesellschaft, 1874, volume 7, issue 2, pages 1180 - 1181, doi 10.1002/cber.18740070278
^ ¹ ² די-די-טי ברכה וסכנה, לחייל, 10 באוקטובר 1945
^ התקדמות בחקר הקדחת, דבר, 25 באוגוסט 1948
^ דוגמאות עדכניות משש השנים האחרונות הן פלק, מולר ומטוס (כאן), גיטרט ואחרים (כאן), אואדה ואחרים (כאן), ת'יאן, בקר ובהמן (כאן), ועוד. הסיבה העיקרית, ככל הנראה, לשגיאתה של קרסון הייתה שיטת האיתור שהייתה מקובלת באותה תקופה, והתבססה על כרומטוגרפיה של גז.
^ A. Wildavski, But Is It True? A Citizen's Guide to Environmental Health and Safety Issues (Cambridge, MA, 1995).
^ WHO | WHO gives indoor use of DDT a clean bill of health for controlling malaria, WHO
^ ד"ר איתי גל, ארגון הבריאות העולמי: סלולרי עלול לגרום לסרטן, ynet,‏ 31.05.11
^ ד"ר מקווין: המצב באשפוז ירוד, הַבֹּקֶר, 24 באוגוסט 1945
^ די-די-טי איך?, הַבֹּקֶר, 15 במאי 1946
^ יהיה פיקוח על די-די-טי, הַבֹּקֶר, 10 במאי 1946
^ ילד יהודי בגיל 8 שתה די-די-טי, הַבֹּקֶר, 22 באוקטובר 1946
שתתה די-די-טי במקום מים, משמר, 14 ביולי 1947
^ 817 מעפילי טירת צבי גורשו לקפריסין, הצופה, 14 באפריל 1948
^ עלון בחפירות בשני גליונות, הַבֹּקֶר, 11 ביוני 1948
טובה פירון, מסע ליל, דבר, 11 ביוני 1948
^ חמרי רפואות לישראל, הצופה, 16 באוגוסט 1948
^ אין חשש להתפשטות המלריה, הַבֹּקֶר, 20 בספטמבר 1950
^ ביכורי ייצור להדברת מזיקים, דבר, 16 באפריל 1954
^ מכתשים - באר שבע, דבר, 28 ביולי 1970
^ אדם מחטא פירות וירקות ורעל הריסוס חוזר אליו, מעריב, 8 באפריל 1976

[1] קדחת הנילוס המערבי, הַבֹּקֶר, 17 בספטמבר 1953

[2] ttp://www.who.int/ipcs/publications/pesticides_hazard_rev_3.pdf

[3] Verbindungen von Chloral mit Brom- und Chlorbenzol, Othmar Zeidler, Berichte der deutschen chemischen Gesellschaft, 1874, volume 7, issue 2, pages 1180 - 1181, doi 10.1002/cber.18740070278

[לחייל45-4] ¹ ² די-די-טי ברכה וסכנה, לחייל, 10 באוקטובר 1945

[5] התקדמות בחקר הקדחת, דבר, 25 באוגוסט 1948

[6] דוגמאות עדכניות משש השנים האחרונות הן פלק, מולר ומטוס (כאן), גיטרט ואחרים (כאן), אואדה ואחרים (כאן), ת'יאן, בקר ובהמן (כאן), ועוד. הסיבה העיקרית, ככל הנראה, לשגיאתה של קרסון הייתה שיטת האיתור שהייתה מקובלת באותה תקופה, והתבססה על כרומטוגרפיה של גז.

[7] A. Wildavski, But Is It True? A Citizen's Guide to Environmental Health and Safety Issues (Cambridge, MA, 1995).

[8] WHO | WHO gives indoor use of DDT a clean bill of health for controlling malaria, WHO

[9] ד"ר איתי גל, ארגון הבריאות העולמי: סלולרי עלול לגרום לסרטן, ynet,‏ 31.05.11

[10] ד"ר מקווין: המצב באשפוז ירוד, הַבֹּקֶר, 24 באוגוסט 1945

[11] די-די-טי איך?, הַבֹּקֶר, 15 במאי 1946

[12] יהיה פיקוח על די-די-טי, הַבֹּקֶר, 10 במאי 1946

[13] ילד יהודי בגיל 8 שתה די-די-טי, הַבֹּקֶר, 22 באוקטובר 1946
שתתה די-די-טי במקום מים, משמר, 14 ביולי 1947

[14] 817 מעפילי טירת צבי גורשו לקפריסין, הצופה, 14 באפריל 1948

[15] עלון בחפירות בשני גליונות, הַבֹּקֶר, 11 ביוני 1948
טובה פירון, מסע ליל, דבר, 11 ביוני 1948

[16] חמרי רפואות לישראל, הצופה, 16 באוגוסט 1948

[17] אין חשש להתפשטות המלריה, הַבֹּקֶר, 20 בספטמבר 1950

[18] ביכורי ייצור להדברת מזיקים, דבר, 16 באפריל 1954

[19] מכתשים - באר שבע, דבר, 28 ביולי 1970

[20] אדם מחטא פירות וירקות ורעל הריסוס חוזר אליו, מעריב, 8 באפריל 1976

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: DDT
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: די-די-טי